שלבי הלידה

 
שלב ראשון-בדר"כ הכי ארוך ומורכב משלושה שלבים:
שלב לטנטי:  בו יש מחיקה ופתיחה של צוואר הרחם. מה שמאפיין את השלב הזה הוא צירים ולעיתים ירידת מים. בשלב זה רצוי להשאר בבית או במקום בטוח ומוכר על מנת להגיע לבית היולדות עם פתיחה של עד 4 ס"מ ואף יותר. לעיתים שלב זה נמשך מספר ימים ולפעמים מספר שבועות לפני הלידה. השלב מתבטא בצירים קלים ולא סדירים שחוזרים על עצמם ובהמשך נהיים סדירים.
ציר טוב נחשב לשלושה צירים כל עשר דקות, משך ציר 45 שניות עד לדקה וחצי בשלב אקטיבי.
בשלב הלטנטי יש התכווצות כל 5-30 דקות אורך ציר כ- 15-40 שניות. חוזק ציר כמו כאבי ווסת חזקים, וייתכנו כאבי גב. פתיחה 0-4 ס"מ. בשלב הלטנטי יש לשלב תנועה ונשימה, ורצוי לנוח ולאגור כוחות.

 

שלב אקטיבי: פתיחה של 4-8 ס"מ שלב האופוריה, הרבה אדרופינים מציפים את ההריונית. צירים סדירים שמגיעים כל 2-3 דקות, אורך ציר 45-60 שניות, התכווצויות חזקות ואינטסיביות. בשלב זה אמבטיות ומקלחות יעזרו עד מאוד.

 

שלב מעבר: השלב הוא נקודת שבירה בו נשים שואלות את עצמן אם כדאי לקחת אפידורל.  זהו השלב שבו הצורך הכי גדול בתמיכה נפשית וחיזוקים. שלב שבו חשוב מאד שהיולדת תשחרר ותתמסר לתהליך.

שלב שני- צירי לחץ ולידת התינוק:
השלב השני מתחיל כאשר צוואר הרחם פתוח לגמרי 10 ס"מ . תהליך זה יכול להימשך בין מספר דקות למספר שעות.
במהלך השלב השני חלים שינויים באופן התכווציות הרחם - היולדת עשויה לחוש שינויים בעוצמה ובקצב הצירים, וכן שינויים בתחושות המתלוות לצירים.
כמו כן, יכולה להיות רגיעה ואף הפסקה ממשית בצירים עם תחילת השלב השני. בד"כ במהלך השלב השני עם כל ציר מתעורר הדחף ללחוץ. הלחץ שמפעיל ראשו של התינוק עם ירידתו בתעלת הלידה הוא שגורם לגירוי העצבי שמעורר דחף זה. ועל שמו נקראים "צירי לחץ" .
צירי הלחץ מגיעים במלא עוצמתם כאשר ראשו של התינוק, מגיע לרצפת האגן ונדחף כנגדה. בשלב האחרון של לידת התינוק, מופיע רפלקס פליטת התינוק.
רפלס זה נמשך בד"כ צירים ספורים, המתאפיינים בתחושה של לחץ חזקה ביותר ובלתי רצונית. בשלב זה התינוק נפלט החוצה באפן כמעט בלתי נשלט.

שלב שלישי- יציאת השילייה:
בין חמש דקות עד חצי שעה לאחר הלידה יוצאת גם השילייה. גוף האישה רווי עדיין באוקסיטוצין והיניקה, או אפילו מגע פיו של התינוק בפיטמה, יעוררו הפרשה של אקסיטוצין שתגרום להתכווצויות נוספות של הרחם. התכווציות אלה מפרידות בין השילייה ובין דופן הרחם וסוגרות את כלי הדם שנשארים פתוחים כתוצאה מההיפרדות. אם האם לא השתמשה במשככי כאבים והיא מסוגלת לשלוט על גופה בחופשיות רצוי שתשב זקופה בתנוחה שמעודדת את היפלטות השילייה ללא מאמץ מיוחד. אין צורך למשוך את חבל הטבור ולעזור לשילייה להיפלט. כדאי מאד להניק ובכך לעודד הפרשת אוקסיטוצין .