היפנובירת'ינג

היפנו' מה?

מזל טוב, את בהריון. מתרגשת ומצפה לפגוש את התינוק הקטן שגדל בתוכך. כל מי שסביבך מאד מתרגש וסביר שפתאום צצים מכל עבר סיפורים . השכנות, החברות, קרובות משפחה מכל הגילאים ישמחו לשתף בסיפורים על הלידה שלהן: על חדר הלידה, על המיילדת, על הרופאה, על התמיכה שקיבלו או לא קיבלו ובעיקר על הכאב בזמן הצירים.

אז זהו, לידה לא חייבת להיות בהכרח כואבת.

לידה היא עבודה קשה (LABOR), לידה היא חוויה משנה חיים שדורשת הכנה, ריכוז, התמסרות, לידה היא אינטנסיבית, עוצמתית, מרגשת,אבל היא לא תמיד כואבת.

אז איך משתחררים מהפחדים מהכאב? איך מפחיתים משמעותית את הכאבים עצמם?

נעים מאוד - היפנובירת'ינג.

היפנובירת'ינג היא פילוסופיה המדברת על לידה כחגיגת החיים, על כך שכל אשה זכאית ללדת כשהיא רגועה, רפויה, עטופה באהבה ונטולת פחד וכל תינוק זכאי לבוא לעולם בעדינות לתוך אוירה של רוגע ושמחה.

נשמע משונה, אה? אז זהו שלא, תוך כדי תרגול היפנובירת'ינג לומדות הנשים להביא עצמן למצב של הרפיה עמוקה כמעט כמו מדיטציה, לשחרר את הפחדים ולהגיע ללידה ממקום של התרגשות, ציפיה ונכונות לפגוש כל דבר שהלידה שלנו תביא איתה.

ההיפנובירת'ינג מדברת על לקיחת אחריות, לקיחת אחריות על התינוק מרגע ההתעברות, דרך ההריון, הלידה ולאורך כל ההורות. היפנובירת'ינג מדברת על שמחה, על התרגשות ועל כל מגוון הרגשות שנמצאים ברגע הזה. ואכן, נשים שמחוברות להורות ולתינוק משלבים מוקדמים נוטות לסבול פחות מכאבים בלידה,אשה שחוותה חווית לידה חיובית ומעצימה תחווה פחות תופעות של דכדוך ודכאון אחרי לידה.

אין זה משנה איזה סוג של לידה תחווה האשה לידה טבעית, לידה עם משככי כאבים או לידה קיסרית, כל זמן שהאשה היתה חלק מהלידה וחלק מקבלת ההחלטות בזמן הלידה, כל עוד האשה הרגישה רגועה ועטופה בכל התהליך, הכניסה לאמהות תהייה חלקה וקלה יותר.

אני נזכרת באותה אם שליויתי בלידה הראשונה שלה, אחרי שהגענו לבי"ח בפתיחה מלאה נאלצה לעבור 2 בדיקות פתיחה כי המיילדת הראשונה שבדקה אותה במיון לא האמינה שאשה בפתיחה מלאה ניראית  כל כך רגועה וחשבה שיש לה טעות ולכן קראה למיילדת נוספת לבדוק אותה.

היפנוזה? ברררר איזה פחד. אז זהו שלא, אל חשש, לא תמצאי את עצמך מקרקרת כמו תרנגולת או ממלאת הוראות מגוחכות אחרות, המילה היפנו' באה לתאר הרפיה עמוקה, הרפיה בה אנו מאפשרות למוח החושב לנוח רגע בצד ולתת לנו להיכנס עמוק פנימה ולהתחבר לעוצמות שלנו וליכולות הטמונות בנו כנשים בלי שום קשר להיסטוריה הפרטית שלנו, עוצמות הנמצאות בכל תא ותא בגופינו עוד מתקופת העוברות. הרפיה עמוקה שמאפשרת לנו להיות מצד אחד בשליטה מלאה על עומצתה ועל היכולת לצאת מההרפיה ולנכנס אליה כאוות נפשנו ומצד שני מאפשרת לנו להתנתק ולהיות בתוך "בועה" כל זמן שאנחנו חפצות בכך.

בקורס הכנה ללידה בשיטת היפנובירתינג לומדים כיצד ה'מיינד' משפיע על הגוף הפיזי ולומדים ומתרגלים טכניקות התומכות בתהליך. ציר הוא בעצם התכווצות של שרירי הרחם ולכן כאשר אנחנו מגיעות לציר ללא פחד אנחנו לא מכווצות והרחם יכולה לעשות את עבודתה ללא הפרעה, אנחנו נושמות נשימות התומכות בצירים, אנחנו רגועות ורפויות והתינוק יכול לעשות את דרכו החוצה בביטחה ובמינימום התערבויות.

במהלך התרגול האשה לומדת להקשיב לעצמה ולהתחבר לאינטואיציה ולהחליט תוך כדי לידה על סמך הנתונים והמצב שלה ושל התינוק מה הן ההחלטות הנכונות לה ולתינוקה ברגע זה ממש. נשים שמתרגלות היפנובירת'ינג מדווחות על לידות קצרות יותר, עם פחות התערבויות ועל התאוששות מהירה יותר מהלידה. נשים שתירגלו היפנובירת'ינג לפני לידה חוזרת מספרות שההיפנובירת'ינג עזר להן להיות קשובות לגופן ולצרכים האמיתיים שלו, שחרר אותן מהצורך "לקדם את הלידה" ואפשר להן להיות ב  BEING ולא ב DOING כמו אותה אשה שליויתי בלידה השניה שלה, כל היום היו לה צירים מרוחקים ומרווחים, כשהגעתי לראות מה שלומה מצאתי אותה שוכבת מכווצת מכאבים על המיטה , "ככה גם היה בלידה הראשונה, צירים וצירים וכלום לא מתקדם"היא אמרה לי. בלידה הראשונה היא הגיעה לבסוף מותשת לפתיחה מינימלית המאפשרת קבלת אפידורל וחוותה לידה ארוכה מאד והתערבותית. הפעם,אחרי הרפיה קצרה האשה הצליחה להרפות את הגוף וכל ציר שהגיע קיבלה בהמהום קולות נמוכים, פתאום היא הצליחה להתמודד עם הצירים ולקבל אותם, ואפילו טענה שהם לא נעימים אבל בהחלט נסבלים אחרי כחצי שעה הצירים הצטופפו והסתדרו, הגענו לבית החולים בפתיחה 6.

לסיכום, הדבר החשוב ביותר הוא אם ותינוק בריאים, חוץ מזה גם חווית לידה חיובית לא תזיק. אני ממליצה לך לבדוק,לחקור, לשאול שאלות ולמצוא את הדרך שלך בין אין ספור הקורסים והסדנאות המוצעות לך ותמיד לזכור לנשום רגע עמוק, לעצור, לחייך ולזכור שלידה היא חגיגה, חגיגת יום ההולדת של ילדך.

רציתי לספר איך גיליתי את ההיפנו'. לפני 10 שנים כשילדתי את בתי הבכורה לא שמעתי על ההיפנו אבל מכיוון שבמשך חודש שלם לפני הלידה היו לי צירים כמעט כל לילה אימצתי לעצמי את השיטה של לנסות לנוח ולהרפות ( אחרי שהבנתי שלעלות ולרדת מדרגות ולקפוץ על הכדור כמו שלימדו בקורס ההכנה ללידה רק מעייף אותי) ואימצתי לעצמי כמה מנטרות, דמיינתי את הגוף כמו צינור שבו התינוקת שלי מחליקה החוצה וחזרתי ואמרתי לעצמי שתהייה לי לידה נפלאה שונה לגמרי מהלידות של אמא שלי. 
ואכן בשבוע 42+5 תמרי בכורתי החליקה לעולם בלידה פשוטה ומעצימה ללא תפרים אחרי שהגעתי לבית חולים בפתיחה מלאה..
מאז ילדתי עוד 2 ילדים. וכאשר הפכתי לדולה, עדיין לא הכרתי את ההיפנו' והשתדלתי להגיע עם היולדות שליויתי ללידה כשהן בטוחות בעצמן ובגופן, אחרי שעמדנו מול הפחדים כשהן רגועות ומחוברות.
ואז פגשתי את פאולה אג'י (האשה שהעלתה את ההיפנובירת'ינג מארה"ב לארץ) ותוך כדי השיחה איתה הבנתי שיש לזה שם, "היפנובירתינג" וגם הסברים פיזיולוגים ופסיכולוגים לכל הדברים האלה שאני הבנתי בקשר לעצמי בצורה אינטואטיבית. זהו, מאז אני פה. בהתחלה רק כתומכת ועכשיו גם כמדריכה.

מעוניינת בפרטים נוספים? מוזמנת לפנות אלי.

טיפים לזמן צירים

הטיפים שלי לצירים:​

הרפיה- ככל שגופך יהיה יותר רפוי ומחשבתך רגועה תוכלי לעבור את הצירים ברמת אי נוחות מינימלית, נשים רבות מצליחות להגיע לרמת הרפיה כה גבוהה שאינן חשות כלל בכאב אלה בהתכווצויות בלבד.

תנועה – היי קשובה לגופך, ואם הוא מביא אותך לתנוחה כלשהי או לתנועה כלשהי, עשי זאת אולם הקפידי על מנוחה והרפיה בין הצירים.

​

נשימה - נשימה בטנית עמוקה המאפשרת העברת חמצן לתינוק יכולה לתמוך ולהרפות, ולעזור גם במקרים של ירידת דופק עוברי. הקפידי על רצפת האגן משוחררת. קחי אויר ובכל נשיפה נסי לדמיין כיצד רצפת האגן נעשית משוחררת יותר ויותר וצוואר הרחם נפתח והתינוק יורד כלפי מטה. הנשימה תומכת בתנועה של הרחם ותורמת גם לשחרור אנדרופינים .

קול - השמיעי קולות נמוכים קול נמוך פה סגור-הכנסת אוויר מהאף, סגירת הפה והוצאת קול נמוך תוך כדי הוצאת האוויר חזרה מהאף. קול נמוך בפה פתוח-הכנסת אוויר מהאף, הוצאת אוויר מהפה תוך כדי הוצאת קול נמוך. דמיון מודרך- לכוון  את הקול לרצפת האגן – לדמיין את האגן נפתח ונפתח כמו פרח.

מים – המים מקלים מאד על אינטנסיביות הצירים. יש להקפיד על טמפרטורת מים של 37 מעלות. מטליות חמות או בקבוק חם על גב תחתון או על הבטן, כניסה למקלחת והזרמת מים על מקום הכאב וישיבה באמבט או בבריכה.

דמיון מודרך קחי נשימה עמוקה, את יכולה להשתמש בכל דימוי שעוזר לך להירגע ולהשתחרר. דימוי גל בים, ציר בא והולך. דימוי פרח שעלי הכותרת שלו נפתחים ועוד.

מגע – הניחי למלווה אותך להניח ידיים על המקום שכואב, אם תרצי בקשי ממנו/ה להפעיל לחץ. אם אינך מרגישה בנוח עם המגע, זה בסדר גמור.

משפטים מעצימים – רשמי לעצמך רשימה של משפטים שיעזרו לך לזכור ובזמן הצורך הוציאי את הרשימה ותקראי בה, זה יעזור לך לזכור כי את יכולה וגם מסוגלת ללדת.

​

​

 

 

פרוצדורות בילוד במחלקת ילודים – תינוקיה

פרוצדורות בילוד במחלקת ילודים – תינוקיה

(המאמר נכתב על ידי אשכר שפירא)

*כל פרוצדורה נתונה לשיקול דעתם של ההורים. במידה ואינכם מעוניינים בפרוצדורה מסוימת,

יש לידע את הצוות בתינוקיה בצורה כתובה וברורה .

בדיקת אחות: עם הגעתו לתינוקיה, עובר הילוד בדיקה ע"י אחות. הבדיקה כוללת סקירה פיזית של הילוד, מבט על אברי גופו וחיפוש סימנים מחשידים, המצריכים בדיקה נוספת.

מנורת חימום: לאחר הבדיקה, התינוק מושכב בתוך עריסה שקופה תחת מנורת חימום. מטרת החימום היא למנוע מחום גופו של הילוד לרדת מתחת ל- 5..3 מעלות. למעשה, פעולה זו, באופן בה מבוצעת, לחלוטין לא הכרחית. התינוק יכול ואף רצוי שיתחמם על עור אימו, כאשר שניהם מכוסים בשמיכה ואפשר גם להוסיף כובע רך מכותנה לראש התינוק )התינוק נוטה לאבד חום מהראש(. פעולה זו, לא רק דואגת לחום המדויק לו התינוק זקוק, אלא גם מעודדת ומעמיקה את יצירת הקשר בין האם והתינוק. מידי פעם יש לנגוע בכפות רגלי התינוק ולבדוק שהן חמות. עמדת ארגון הבריאות העולמי היא, שעל התינוק להיות במגע צמוד לעור אימו כמה שיותר, למעשה ידוע, שהרחקה מהאם תורמת לירידת טמפ' אצל הילוד. במידה ומסיבה כלשהי, אין באפשרות האם לעשות זאת, האב גם יכול למלא את מקומה. לצערי, עקב הפרוצדורות המנהלתיות בבתי חולים, לעיתים קשה לבצע זאת, אך תמיד כדאי לנסות להשאיר את התינוק על האם כמה שיותר, עד ללקיחתו לתינוקיה

רחצת התינוק: כל תינוק בתינוקיה עובר שטיפה על ידי אחות במחלקה. תינוק יעבור שטיפה רק לאחר שחום גופו מיוצב בטמפ' של 5..3 מעלות לפחות. השטיפה מתבצעת מתחת לברז מים חמימים כשהוא ערום. הילוד נשטף במים וסבון ומורדים ממנו שאריות דם והפרשות. ישנה הוראה מפורשת של ארגון הבריאות העולמי, לא להוריד מילוד שאריות של ורניקס, אשר ייספג לבד בעור התינוק ולו יתרונות רבים. בסיום הרחצה, התינוק מנוגב ומולבש ע"י האחות. ישנה אפשרות ללוות את התינוק בעת הרחצה/ לרחוץ אותו בעצמכם, או, אם הוא לא מאוד מלוכלך לוותר עליה ולנגב מקומות מלוכלכים עם מטלית/צמר גפן ספוגים במים נעימים.

חיסון להפטיטיס מסוג B: (צהבת נגיפית מסוג( B שעות בודדות לאחר הוולדו של התינוק, הוא מקבל חיסון נגד צהבת מסוג B. החיסון ניתן בזריקה, ישירות לתוך שריר רגל ימין. צהבת B נגרמת על ידי וירוס )נגיף(. וירוס זה נדיר מאוד בארץ, אך לזיהום בו עלולות להיות השלכות רפואיות חשובות ביותר לטווח הארוך. מדובר בצהבת כרונית, שעלולה לגרום, בין השאר, לשחמת של הכבד )Cirrhosis(. הוירוס נמצא ברמה גבוהה בדם, בסרום ובהפרשות מפצעים. הוירוס נמצא בכמות בינונית בנוזל הזרע, הפרשה נרתיקית )VAGINIAL( וברוק. כמויות מזעריות בלבד )אם בכלל( נמצא בשתן, צואה, דמעות, וחלב אם )נוזלים אלו לא נמצאו קשורים בהעברת המחלה(. הדרך העיקרית כיום להעברת המחלה היא במגע מיני עם חולה, העברה דרך העור באמצעות שימוש במחטים מזוהמות אצל מכורים לסמים, ניקוב אוזניים, כתובות קעקע, דיקור או תקלה בשימוש במכשור רפואי. דרך נוספת להידבקות היא בילודים בזמן המעבר בתעלת הלידה. בכדי שילוד ידבק ויחלה בצהבת מסוג B, בתעלת הלידה, עליו לבוא במגע ישיר עם הפרשות/דם של אדם נושא צהבת B. כלומר, אם האם אינה נשאית או חולה בצהבת B, אין שום סיבה בגללה הילוד צריך לקבל חיסון שעות ספורות אחר הלידה, כיוון שהסיכוי שידבק במחלה זעום. במהלך ההריון, האם יכולה לבדוק את נוכחות המחלה באמצעות בדיקת דם פשוטה, במידה והיא נשאית/חולה יש מקום במתן החיסון לילוד מיד לאחר הלידה. אפשר לדבר רבות, על הסיבה בגינה נותנים את החיסון, שעות ספורות לאחר הלידה, לכלל אוכלוסיית הילודים. הסיבה ההגיונית ביותר היא, שלא כל הנשים נבדקות לנשאות ולכן מעדיפים לחסן את כלל הילודים ולא לקחת סיכון, שאם נשאית ואינה יודעת. כאמור, דבר זה פתיר ע"י בדיקת דם פ שוטה שהאם יכולה לבצע בהריון. במידה ומעונינים שהתינוק יהיה מחוסן להפטיטיס B, אפשר לתת את החיסון גם בשלב מאוחר יותר של חייו. בצרפת, דחו את מתן מועד החיסון לגיל ביה"ס, לאחר שמחקרים שנעשו בצרפת ובריטניה הוכיחו כי בילודים שחוסנו, קיים סיכון מוגבר לפגיעה אוטו-אי מונית במערכת העצבים המרכזית, במהלך החודשים הראשונים שלאחר קבלת החיסון. דבר נוסף שיש לקחת בחשבון הם תופעות הלוואי של החיסון. תופעות הלוואי מוגדרות כקלות: תגובה מקומית להזרקה, נפיחות, חום )בתינוק מתחת לגיל חודשיים שמעלה חום, יש לעשות סדרת בדיקות לא נעימות בפני עצמן(, עייפות ולעיתים תפרחת. כל התופעות הללו מעידות על כך, שמשהו לא קל עובר באותו זמן, על מערכות גופו של התינוק שרק נולד.

*אני ממליצה לקרוא חומר בנושא ולהגיע להחלטה על סמך דעה מושכלת. חומר קריאה בנושא חיסונים: ד"ר חיים רוזנטל, גילי צומברג-ביתן: "חיסונים, כל מה שרצית לדעת ולא העזו לספר לך", אתר האינטרנט של אירגון "חסון", פנל בנושא חיסונים המתקיים במרכזי "דיאדה" ועוד שפע אתרים באינטרנט.

ויטמין K: ויטמין K דרוש למערכת הקרישה בדם. בהעדרו יתכנו דימומים מסכני חיים אצל תינוק, והפחד הגדול הוא מדימומים במוח. ויטמין K נוצר באופן טבעי בגוף מחיידקים במעיים. אבל, בעולם המודרני, בו הלידות והטיפול בתינוק בכלל, מתבצעים בתנאים סטריליים ונקיים, ותינוקות לא נולדים על האדמה כמו בהיסטוריה האנושית, אין את החיידקים המתאימים במעיים בגיל הצעיר, ולכן אין ויטמין K. הויטמין לא מגיע בחלב -לא חלב אם ולא פורמולה. לכן - צריך לתת אותו מבחוץ. לא הוכח שיש למתן הויטמין נזק לילוד. בבתי חולים נהוג לתת את הויטמין בזריקה לשריר רגל שמאל, בסמוך למתן חיסון לצהבת. ישנה אפשרות לתת את הויטמין בטיפות ובכך להימנע מחוסר הנעימות של הזריקה )לא כל בית חולים מאפשר זאת(. במידה ובוחרים לתת את הויטמין דרך הפה בטיפות, צריך לחזור על הלקיחה שלוש פעמים: ביום הלידה, שבוע אחריה ולקיחה אחרונה חודש אחרי הלידה. לשיקול ההורים צריך להתווסף שהחומר מאוד מר ולא בטוח מה עדיף: האם להכניס לפה התינוק שלוש פעמים חומר מר ומגעיל, או מתן זריקה חד פעמית? כל אחד יפעל בהתאם לשיקוליו

בדיקת רופא: בתינוקיה הילוד עובר פעמיים בדיקת רופא ילדים. פעם ראשונה אחרי הלידה ופעם שניה לפני השחרור הביתה. הבדיקה כוללת התרשמות מהסתכלות על כל אברי הגוף החיצוניים וכן האזנה לריאות וללב, בדיקה במישוש של אברי הבטן – כבד, טחול וכליות. בדיקת אברי המין נעשית בהסתכלות על הפין ומישוש האשכים לוודא מיקומם התקין )בתוך השק( בתינוק, ובתינוקת הסתכלות על השפתיים הגדולות, הקטנות ועל קרום הבתולים. לאחר מכן יוודא הרופא המצאות דפקים תקינים במישוש של עורקי הירך, ויעריך את מצבו הנוירולוגי של היילוד על ידי הפקת החזרי ילוד )למשל, רפלקס מורו( ובדיקת עוצמת שרירי הגוף על ידי הנעה של ידיו, רגליו ומשיכה משכיבה לכיוון ישיבה. חשוב גם לבדוק את פרקי הירכיים על ידי פיסוק – מעט בכ וח, של האגן תוך מישוש פרק הירך על מנת לאבחן חוסר יציבות של פרק הירך בתוך המפרק. מצב זה, המחשיד לפעמים להתפתחות לא שלמה של מבנה המפרק דורש התייחסות מיוחדת. כמו כן, הרופא בודק האם נראה שהתינוק סובל מצהבת פיסיולוגית. תינוקות שרמת הבילירובין שבדמם גבוהה, עוברי ם טיפול פוטותרפיה, הכולל חשיפת עורם לאור חזק, תוך הגנה על אברים רגישים כעיניים ומערכת הרבייה. בדיקת הרופא לא תמיד נעימה לתינוק ולעיתים מלווה בבכי, רצוי מאוד שאחד ההורים ילווה את התינוק במהלך הבדיקה

טיפות/משחה אנטיביוטיות לעיניים: הילוד מקבל טיפול אנטיביוטי לעיניים, למקרה בו נדבק בחיידק בתעלת הלידה. החיידק העיקרי ממנו חוששים הוא החיידק הגורם למחלת הגונוריאה/זיבה )מחלת מין(. במידה וידוע שהאם אינה חולה/נשאית של המחלה, אפשר לוותר על מתן האנטיביוטיקה. ישנה דעה שטפטוף ומריחת קולוסטרום סביב העין, יעיל גם כן במניעת זיהומים

PKU ותת תריסיות מולדת: בטווח של 5 שעות ועד 6 ימים מהלידה, מבצעים בילוד את בדיקת ה-PKU, בשמה המלא: פנילקטונוריה ( Phenylketonuria) מחלת ה-PKU הינה תורשתית ונגרמת על ידי גן פגום. שכיחות המחלה 0:0.,111 ילודים. ללא טיפול, גורמת המחלה להתפתחות פיגור שכלי כבר בגיל צעיר, לעתים תוך מספר שבועות לאחר הלידה. הטיפול במחלה הוא בד"כ תזונתי. הבדיקה מבוצעת בעזרת דגימת דם, הנלקחת בדקירה מעקב התינוק. הדם נספג לנייר מיוחד ונשלח למעבדה מרכזית בתל השומר. בבדיקה זו נבדקת גם מחלת תת- תריסיות מו לדת. זהו ליקוי בתפקוד בלוטת התריס, המופיע אצל אחד מכל 3,111 יילודים )0:3,111(. אבחון מוקדם של הליקוי מאפשר לתת טיפול תרופתי מתאים )טבליות של ההורמון המופרש על-ידי בלוטת התריס החיוני להתפתחות תקינה של התינוק(. הדקירה בעקב, עלולה להיות לא נעימה לתינוק ולכן מומלץ שאחד מהוריו יהיה לצידו. מי שמבקש להשתחרר מוקדם מבי"ח, יכול לעשות את הבדיקה גם בטיפת חלב/קופ"ח, או לפנות למיילדת בית ולבצע את הבדיקה אצלה )רוב מיילדות הבית גם מצוידות בדוקרן מסוג אמריקאי, המכאיב פחות לתינוק(

בדיקת סינון שמיעה: במרבית בתי החולים מבצעים בדיקת סינון שמיעה לילודים. בבדיקה משמיעים לילוד צלילים בעוצמה בינונית דרך אוזניה קטנה. מיקרופון זעיר בתוך האוזניה קולט את ההד הנוצר באוזן הפנימית. כאשר השמיעה תקינה והאוזן התיכונה והפנימית במצב תקין נרשמת תגובה. הבדיקה חיצונית ונמשכת דקות ספורות. בכדי לבצע את הבדיקה על התינוק להיות רגוע ולכן מבצעים אותה בד"כ תוך כדי שינה. זו בדיקת סינון, ולכן יתכן שיתקבלו תוצאות לא תקינות אצל ילוד שהכל תקין אצלו. תינוק עם תוצאה לא תקינה, יוזמן לבדיקה חוזרת כעבור כמה זמן. גם כאן, אפשר להחליט לוותר על הבדיקה ולבצעה, אם בכלל, במועד מאוחר יותר. בטיפות חלב, נוהגים לעשות בדיקות שמיעה בתינוקות כחלק מהטיפול השגרתי. חוסר באנזים:G6PD בבתי חולים נהוג לבדוק את המצאות האנזים בדם הילוד. הבדיקה מבוצעת בעזרת דגימת דם. בחלק מבתי החולים זוהי בדיקה שגרתית ובחלקם עושים את הבדיקה רק לאוכלוסיות בסיכון, כלומר יוצאי כורדיסטן ועיראק.

חשיבות ההרפיה והמקום הבטוח

לידה יכולה להתחיל רק כאשר רמת האדרנלין בגוף נמוכה והאשה חשה בטוחה, מוגנת ואהובה.

אם נדמה מצב בו האישה בשלה להתחיל ללדת ולפתע משהו מעורר בה מתח וגופה מפריש אדרנלין, באותה עת הגוף יעצור, או יאט מאוד, את תהליך הלידה בכדי לאפשר לה מנוסה או מאבק. הגוף יפנה את האנרגיה שלו לרגליים, לידיים ולשרירים הגדולים, שתפקידם בא לידי ביטוי בשעת בריחה או לחימה. הפניית האנרגיה לכיוון זה באה על חשבון השקעת אנרגיה במערכות פנימיות שיכולות להמתין עד חלוף הסכנה המיידית. כך בנוי הטבע ההישרדותי הפרימיטיבי שלנו. (לחם או ברח)

כלומר, מתח פחד וחרדה עלולים לשנות את הלידה, לעצור אותה, לגרור התערבויות מיותרות ולהוריד את רמת שביעות הרצון של היולדת מהלידה.

השלב היחיד בלידה בו עולה רמת האדרנלין ולא מפריעה היא בצירים האחרונית, קרוב לרפלקס פליטת העובר, פיזיולוגית בשלב זה האם נערכת למצב שבו יהיה עליה להגן על העובר, ואצל העובר העליה ברמות האדרנלין מאפשרת לו לנשום בעצמו, להיות עירני ולפקוח עיינים.

תהליך ההרפיה בזמן הלידה תומך בתהליכים ההורמונלים הטבעיים והרצויים, ההרפיה מטבעה מורידה את רמות האדרנלין לרמה הנמוכה ביותר האפשרית באותו הזמן. ההרפיה מביאה את האישה למצב פסיבי ונינוח ובכך מעודדת הפרשת אנדורפינים. בעת לידה, מעודדת ההרפיה גם את הפרשת האוקסיטוצין לכן חשובה ההרפיה גם בין הצירים כי היא גורמת לצירים להיות יעילים.

כשאשה מגיעה ללידה  עם דימוי חיובי לגבי הלידה ולגבי עצמה, בטוחה במלווים שלה יותר קל לה לנתק את המוח החושב ולתת למוח הקדמון להיות פעיל. מומלץ: להפחית גירויים ויזואליים, להפחית שימוש בשפה מילולית, לא לצפות ביולדת, לסייע לאשה לחוש בטוחה ומוגנת ולהרחיק מקרבתה של היולדת אנשים לחוצים (אדרנלין מדבק). ובכך לסייע לאשה להישאר בתוך "בועת ההורמונים" שלה, שהיא המקום הבטוח.

לא לכל אחת טבעי ורגיל להיכנס להרפיה, ולכן מומלץ לתרגל הרפיות כבר מההריון, את הכיולת להכנס להרפיה אפשר לאמן. אפשר להעזר בקלטות, במדיטציה, בנשימות הרפיה ובכל דרך שטובה ליולדת.

בצקות בהריון איך מטפלים ומה עושים

טיפים כללים:

 

להרים את הרגליים למשך 20 ד' במשך 3-4 פעמים ביום במיוחד בין השעות 15:00-19:00  

לשתות בין הארוחות ולא עם הארוחות.

לשכב על הצד – ישפר את המחזוריות ויפחית את הנפיחות.

לנעול נעל שטוחה, ולהימנע מגרביים ונעליים אדוקות.

להוציא טבעות היוצרות התנפחות.

להימנע מלשבת ברגליים מצולבות- ולאפשר את זרימת הדם.

יש להרבות בשתיה ולהמעיט בצריכת מלחים.תזונה- •קטניות- עדשים, אפונה, מלפפון, מלונים, ענבים, גרגר נחלים, אצות, תרד.

מזונות שעשירים בויטמין C – פלפל אדום, תותי יער, פרות הדר, עלים ירוקים, ברוקלי.

 

שמנים להקלת בצקות בהריון:

 

עיסוי רגליים מכף הרגל לכיוון הברך למשך מספר דקות עם 2 כפיות שמן בסיס כגון שקדים, זרעי ענבים מעורב עם 2 טיפות של אחד או יותר מהשמנים הבאים: לימון, גרניום, תפוז וברוש.

 

צמחי מרפא:

לשתות 2-3 כוסות ביום של תה סרפד (כפית לכוס מים רותחים, להמתין מספר דקות ולשתות), ניתן להמתיק. ניתן להוסיף תה משן הארי ולערבב כמות שווה עם הסרפד.

שני הצמחים האלה משתנים עדינים.

 

אמבט רגליים:

 

לקחת חופן של טימין ורוזמרין להרתיח מספר דקות ב1 ליטר מים. להוריד מהאש, להוסיף כפית מלח גס או מלח אנגלי, לצנן מעט ולטבול את הרגליים למשך מספר דקות. מומלץ להרים את הרגליים לאחר מכן לכ20 דקות

 

טיפולים:

 

 בנוסף מומלץ להגיע לטיפולי דיקור ורפלקסולוגיה אצל מטפלים המתמחים בהריון ובלידה, אשר יניעו,

 

יתמכו וייתנו מענה לכאב ולנפיחות.

(שרון כהן דולה ומדקרת ובלהה הראל גורן דולה וארומתרפיסטית)

ירידת מיי שפיר

 

ירידת מים יכולה להתחיל לפני שיש צירים או במהלך הלידה עצמה. לפניכם הסבר מפורט מתי צריך לנסוע לבית חולים, האם אפשר להשאר בבית ומה רצוי לעשות במצב כזה.

(מאת נעמה סלע)

 

חשוב להבדיל בין ירידת מים צלולים (שקופים לבנבנים כמו חלבון ביצה לא מבושל), לבין ירידת מים מקוניאלים (מים עכורים בצבע צהבהב/ירוק או אפילו חום) – שאלו מי השפיר מעורבבים בקקי הראשון של התינוק.

מים מקוניאלים יכולים להעיד על מצוקה עכשוית או קודמת של התינוק ומצריכים מעקב יותר קפדני על מוניטור ולא מאפשרים להמתין הרבה עד לזירוז הלידה.
במקרה של ירידת מים מקוניאלים מהרו לנסוע לבית החולים.

ההמלצה היום של מערכת הבריאות בישראל היא שבמקרה של ירידת מים נוסעים לבית החולים. יש לכך שתי סיבות:

• חשש מהשמטות חבל הטבור.
• חשש מזיהום.

 

הִשַמטוּת חבל טבור -

הכוונה היא שבזמן ירידת המים חבל הטבור נמצא מתחת לראש התינוק או נסחף לשם בגלל ירידת המים. במצב כזה ראש התינוק ילחץ על חבל הטבור ויגרום בעיות באספקת החמצן והדם לתינוק.

מצב זה נדיר מאוד מאוד וקורה בעיקר בירידת מים מוקדמת, במצב שהראש היה עדיין לא מבוסס באגן או בפקיעה יזומה.
ברגע שבדקו את היולדת ושללו את הסיכון הזה היולדת חופשיה להתנהג כרגיל.


חשש מזיהום-     

הזיהום מקורו חיצוני - כלומר הסכנה היא ממצב בו חיידקים שנמצאים מחוץ לגוף או באזור פתח הנרתיק יחדרו לתוך הרחם ויגרמו שם לזיהום.
זיהום כזה כמובן מסכן את התינוק וגם את היולדת.
אבל כיצד הוא נכנס פנימה?
מי שמכניס את הזיהום פנימה הוא בד"כ הבדיקה הוגינלית בה יכולים להעביר חיידקים שנמצאו בפתח הנרתיק לקרבת פתח צוואר הרחם ומשם לתוך הרחם.

ככל שמתבצעות יותר בדיקות פנימיות לאחר ירידת מים עולה באופן ישיר הסיכון בזיהום.
ולכן, לאחר ירידת מים מומלץ לבצע מינימום בדיקות פנימיות אם אין סיבה טובה לכך. ישנם בתי חולים שעושים בדיקה ראשונה רק כשנראה שהיולדת בלידה פעילה. זכותך המלאה לסרב לבדיקה וגינלית אם לא נראה לך שיש בכך צורך.
סיכון נוסף הוא בישיבה באמבטיה שהמים יכולים להעביר חיידקים ולכן לאחר ירידת מים אפשר להיות במים זורמים אבל לא באמבטיה.
גם כאן, יש מקומות שמאפשרים כניסה לאמבטיה מפתיחה של 5 ס"מ בערך כשצפוי שהלידה לא תמשך עוד הרבה זמן ולא יספיק להתפתח זיהום.
בנוסף, כמובן שאחרי ירידת מים או אפילו חשש לירידת מים צריך להמנע מקיום יחסי מין.

-זיהום הוא לא דבר שמתפתח ברגע ולכן אפשר גם לעשות מעקב עצמאי אחר חום כל 4 שעות ולשים לב שהוא לא עולה. אחרי 14 שעות כדאי לעושת גם מוניטור כדי לראות שאין עלייה בדופק העובר שמעידה אולי על זיהום שהשפיע על התינוק ולא על האשה.

 

אפשר להפחית את הסיכון לזיהום על ידי:
-מקחלת כל יום
-לשטוף היטב ידיים לפני מגע בנרתיק
-לנגב מלפנים לאחור בשירותים
-המנעות במידת האפשר מלבישת תחתונים
- אם אפשר עדיף להמנע מפד אלא אם כן השטף חזק מדי
-לשתות הרבה מים (המים מתחדשים כל הזמן ומאוד עוזר אם אנחנו שותות).
-לקחת 250 גרם וטימין C כל 3-4 שעות.בכל מקרה, אחרי זמן מסוים ששונה בכל בית חולים מתחילים לתת אנטיביוטיקה.האנטיביטיוטיקה מונעת זיהומים ולכן ברגע שקיבלנו אנטיביוטיקה לא צריך להיות לחץ זמן שקשור לזיהום. עכשיו, אחרי שאין חשש לשמיטת חבל טבור וטיפלנו בחשש לזיהום,
אפשר לחכות בלי פחד ולחץ לתחילת הלידה.אחרי שטיפלנו בסכנות המידיות זה הזמן להפסיק "למדוד" את הלידה.

פעם, ההנחיה לגבי ירידת מים היתה להשאר בבית עד שיתחילו צירים.
מכיוון שההנחיה היום היא ללכת לבית החולים כדי למנוע סיכונים – צריך לזכור שבית החולים הוא פשוט עוד סוג של "בית".
ועכשיו פשוט אפשר לחכות ב"בית" (החולים) עד שיתחילו צירים.
מי שגרה קרוב לבית החולים עשויה אף להחליט לקחת את האחריות על עצמה ולחזור הביתה לכמה שעות.

מה מותר?
לראות סרטים, לקרוא ספרים, לבלות עם בן זוג, חברים או משפחה, לסרוג לתינוק, לישון הרבה, להזמין אוכל מפנק מההורים, ללכת להסתובב בכל בית החולים ואפילו בסביבה הקרובה, אם יש קצת שדות, חנויות, או גינה נעימה לשבת בה (אם מאפשרים לכם להסתובב במסדרונות אז אין שום הבדל).כל דבר שהוא, רק לא למדוד כמה זמן כבר עבר.
ב 90-95% מהמקרים הצירים מתחילים באופן ספונטני בלי שום התערבות תוך 48 שעות מירידת המים.זכרו שבמקרים של ירידת מים מוקדמת לעיתים מאפשרים לאשה להשאר גם שבועיים עם ירידת מים בגלל שהסיכון מזיהום נמוך מהסיכון של לידה מוקדמת מדי.
כלומר, אין סכנה מידית וחמורה בהשהייה של התחלת תהליך הלידה 24, 48 או אפילו 72 שעות אם אין אף סימן אובייקטיבי לסכנה.

מצד אחד, רוב הסיכויים שהלידה תתפתח מעצמה באופן תקין תוך 48 שעות.
מצד שני, במידה ולא יתחילו צירים מעצמם, אפילו שלא עברו 24 שעות, הפרוטוקול הרפואי של בתי החולים ימליץ (וגם ילחץ מאוד) על התחלת זירוז.

לידות שמתחילות בזירוז עשויות להיות נעימות פחות ומרובות יותר בהתערבויות, אכזבות וסיבוכים.
במקביל למנוחה יש מספר דברים שאפשר לעשות שיכולים להזמין את הצירים באופן טבעי:

•  הליכות, במיוחד במדרגות - מבריג את העובר ויוצר לחץ על צוואר הרחם ומעודד צירים.
• לגרום להפרשה של אוקסיטוצין (נשיקות, חיבוקים, מזמוזים).
• גירוי פטמות להעלאת אוקסיטוצין- כל אחת יכולה לעשות לעצמה, אפשר להעזר בבן זוג ואפילו להעזר במשאבת חלב (יש בחדר הנקה במחלקת יולדות). אפשר לעסות כמו לסובב כפתור, אפשר עם שורש כף היד על כל אזור הפטמה והעטרה, 10-15 דקות בצד אחד, 10 דקות הפסקה ואז 10-15 בצד השני, אחרי חצי שעה אפשר לעשות סבב נוסף. ואפשר גם לאלתר – זאת עבודה רצינית אבל היא יכולה לגרום לצירים ולחזק אותם.
• דמיון מודרך (לדמיין את הלידה, את הצירים, לדבר עם התינוק).
•  שיאצו/רפלקסולוגיה/דיקור/הומיאפתיה/צמחי מרפא - יש המון מטפלות מעולות שיכולות פשוט להפעיל את הלידה.