טיפים לזמן צירים

הטיפים שלי לצירים:​

הרפיה- ככל שגופך יהיה יותר רפוי ומחשבתך רגועה תוכלי לעבור את הצירים ברמת אי נוחות מינימלית, נשים רבות מצליחות להגיע לרמת הרפיה כה גבוהה שאינן חשות כלל בכאב אלה בהתכווצויות בלבד.

תנועה – היי קשובה לגופך, ואם הוא מביא אותך לתנוחה כלשהי או לתנועה כלשהי, עשי זאת אולם הקפידי על מנוחה והרפיה בין הצירים.

​

נשימה - נשימה בטנית עמוקה המאפשרת העברת חמצן לתינוק יכולה לתמוך ולהרפות, ולעזור גם במקרים של ירידת דופק עוברי. הקפידי על רצפת האגן משוחררת. קחי אויר ובכל נשיפה נסי לדמיין כיצד רצפת האגן נעשית משוחררת יותר ויותר וצוואר הרחם נפתח והתינוק יורד כלפי מטה. הנשימה תומכת בתנועה של הרחם ותורמת גם לשחרור אנדרופינים .

קול - השמיעי קולות נמוכים קול נמוך פה סגור-הכנסת אוויר מהאף, סגירת הפה והוצאת קול נמוך תוך כדי הוצאת האוויר חזרה מהאף. קול נמוך בפה פתוח-הכנסת אוויר מהאף, הוצאת אוויר מהפה תוך כדי הוצאת קול נמוך. דמיון מודרך- לכוון  את הקול לרצפת האגן – לדמיין את האגן נפתח ונפתח כמו פרח.

מים – המים מקלים מאד על אינטנסיביות הצירים. יש להקפיד על טמפרטורת מים של 37 מעלות. מטליות חמות או בקבוק חם על גב תחתון או על הבטן, כניסה למקלחת והזרמת מים על מקום הכאב וישיבה באמבט או בבריכה.

דמיון מודרך קחי נשימה עמוקה, את יכולה להשתמש בכל דימוי שעוזר לך להירגע ולהשתחרר. דימוי גל בים, ציר בא והולך. דימוי פרח שעלי הכותרת שלו נפתחים ועוד.

מגע – הניחי למלווה אותך להניח ידיים על המקום שכואב, אם תרצי בקשי ממנו/ה להפעיל לחץ. אם אינך מרגישה בנוח עם המגע, זה בסדר גמור.

משפטים מעצימים – רשמי לעצמך רשימה של משפטים שיעזרו לך לזכור ובזמן הצורך הוציאי את הרשימה ותקראי בה, זה יעזור לך לזכור כי את יכולה וגם מסוגלת ללדת.

​

​

 

 

חשיבות ההרפיה והמקום הבטוח

לידה יכולה להתחיל רק כאשר רמת האדרנלין בגוף נמוכה והאשה חשה בטוחה, מוגנת ואהובה.

אם נדמה מצב בו האישה בשלה להתחיל ללדת ולפתע משהו מעורר בה מתח וגופה מפריש אדרנלין, באותה עת הגוף יעצור, או יאט מאוד, את תהליך הלידה בכדי לאפשר לה מנוסה או מאבק. הגוף יפנה את האנרגיה שלו לרגליים, לידיים ולשרירים הגדולים, שתפקידם בא לידי ביטוי בשעת בריחה או לחימה. הפניית האנרגיה לכיוון זה באה על חשבון השקעת אנרגיה במערכות פנימיות שיכולות להמתין עד חלוף הסכנה המיידית. כך בנוי הטבע ההישרדותי הפרימיטיבי שלנו. (לחם או ברח)

כלומר, מתח פחד וחרדה עלולים לשנות את הלידה, לעצור אותה, לגרור התערבויות מיותרות ולהוריד את רמת שביעות הרצון של היולדת מהלידה.

השלב היחיד בלידה בו עולה רמת האדרנלין ולא מפריעה היא בצירים האחרונית, קרוב לרפלקס פליטת העובר, פיזיולוגית בשלב זה האם נערכת למצב שבו יהיה עליה להגן על העובר, ואצל העובר העליה ברמות האדרנלין מאפשרת לו לנשום בעצמו, להיות עירני ולפקוח עיינים.

תהליך ההרפיה בזמן הלידה תומך בתהליכים ההורמונלים הטבעיים והרצויים, ההרפיה מטבעה מורידה את רמות האדרנלין לרמה הנמוכה ביותר האפשרית באותו הזמן. ההרפיה מביאה את האישה למצב פסיבי ונינוח ובכך מעודדת הפרשת אנדורפינים. בעת לידה, מעודדת ההרפיה גם את הפרשת האוקסיטוצין לכן חשובה ההרפיה גם בין הצירים כי היא גורמת לצירים להיות יעילים.

כשאשה מגיעה ללידה  עם דימוי חיובי לגבי הלידה ולגבי עצמה, בטוחה במלווים שלה יותר קל לה לנתק את המוח החושב ולתת למוח הקדמון להיות פעיל. מומלץ: להפחית גירויים ויזואליים, להפחית שימוש בשפה מילולית, לא לצפות ביולדת, לסייע לאשה לחוש בטוחה ומוגנת ולהרחיק מקרבתה של היולדת אנשים לחוצים (אדרנלין מדבק). ובכך לסייע לאשה להישאר בתוך "בועת ההורמונים" שלה, שהיא המקום הבטוח.

לא לכל אחת טבעי ורגיל להיכנס להרפיה, ולכן מומלץ לתרגל הרפיות כבר מההריון, את הכיולת להכנס להרפיה אפשר לאמן. אפשר להעזר בקלטות, במדיטציה, בנשימות הרפיה ובכל דרך שטובה ליולדת.

עיסוי פירינאום. למה כמה ואיך....

יש להתחיל כ 6-8 שבועות לפני תהליך הלידה המשוער.
העיסוי הוא אחת הדרכים הותיקות והבטיחות לשיפור זרימת הדם, לגמישות ולהרפיית האזור.
בעזרת העיסוי השרירים לומדים להרפות ולהיפתח החוצה.

• עיסוי פירינאום מגביר את זרימת הדם לאזור
• מגדיל את האלסטיות והגמישות ומרכך את קפלי הפירינאום
• מאפשר הכירות של האם עם האזור אותו תצטרך להרפות לאחר הלידה
• מקטין את הסיכון לחתך חיץ

אז איך עושים את זה?
אפשר להעזר בשותף ללידה או לעשות לבד כאשר רגל אחת מורמת על שרפרף ולהעביר את היד מאחור.
אפשר לשכב על המיטה ולהעזר בכריות. טובלים את האגודל במעט  שמן שקדים/ זרעי ענבים (לא שמן נבט חיטה) וכאשר הוא משומן לגמרי מותחים קלות בעזרת האגודלים את האזור שבין הוגינה לפירינאום. כאשר העיסוי נעשה ע"י השותף ללידה יש להשתמש בשני הפרקים הראשונים של האצבע השניה והשלישית וללחוץ למטה באזור שבין הואגינה לרקטום. הלחץ ימתח את שרירי הואגינה, השרירים שמסביב ימתחו. בהתחלה האזור ירגיש מעט מתוח אך אם הזמן הרקמות ירפו.