בצקות בהריון איך מטפלים ומה עושים

טיפים כללים:

 

להרים את הרגליים למשך 20 ד' במשך 3-4 פעמים ביום במיוחד בין השעות 15:00-19:00  

לשתות בין הארוחות ולא עם הארוחות.

לשכב על הצד – ישפר את המחזוריות ויפחית את הנפיחות.

לנעול נעל שטוחה, ולהימנע מגרביים ונעליים אדוקות.

להוציא טבעות היוצרות התנפחות.

להימנע מלשבת ברגליים מצולבות- ולאפשר את זרימת הדם.

יש להרבות בשתיה ולהמעיט בצריכת מלחים.תזונה- •קטניות- עדשים, אפונה, מלפפון, מלונים, ענבים, גרגר נחלים, אצות, תרד.

מזונות שעשירים בויטמין C – פלפל אדום, תותי יער, פרות הדר, עלים ירוקים, ברוקלי.

 

שמנים להקלת בצקות בהריון:

 

עיסוי רגליים מכף הרגל לכיוון הברך למשך מספר דקות עם 2 כפיות שמן בסיס כגון שקדים, זרעי ענבים מעורב עם 2 טיפות של אחד או יותר מהשמנים הבאים: לימון, גרניום, תפוז וברוש.

 

צמחי מרפא:

לשתות 2-3 כוסות ביום של תה סרפד (כפית לכוס מים רותחים, להמתין מספר דקות ולשתות), ניתן להמתיק. ניתן להוסיף תה משן הארי ולערבב כמות שווה עם הסרפד.

שני הצמחים האלה משתנים עדינים.

 

אמבט רגליים:

 

לקחת חופן של טימין ורוזמרין להרתיח מספר דקות ב1 ליטר מים. להוריד מהאש, להוסיף כפית מלח גס או מלח אנגלי, לצנן מעט ולטבול את הרגליים למשך מספר דקות. מומלץ להרים את הרגליים לאחר מכן לכ20 דקות

 

טיפולים:

 

 בנוסף מומלץ להגיע לטיפולי דיקור ורפלקסולוגיה אצל מטפלים המתמחים בהריון ובלידה, אשר יניעו,

 

יתמכו וייתנו מענה לכאב ולנפיחות.

(שרון כהן דולה ומדקרת ובלהה הראל גורן דולה וארומתרפיסטית)

ירידת מיי שפיר

 

ירידת מים יכולה להתחיל לפני שיש צירים או במהלך הלידה עצמה. לפניכם הסבר מפורט מתי צריך לנסוע לבית חולים, האם אפשר להשאר בבית ומה רצוי לעשות במצב כזה.

(מאת נעמה סלע)

 

חשוב להבדיל בין ירידת מים צלולים (שקופים לבנבנים כמו חלבון ביצה לא מבושל), לבין ירידת מים מקוניאלים (מים עכורים בצבע צהבהב/ירוק או אפילו חום) – שאלו מי השפיר מעורבבים בקקי הראשון של התינוק.

מים מקוניאלים יכולים להעיד על מצוקה עכשוית או קודמת של התינוק ומצריכים מעקב יותר קפדני על מוניטור ולא מאפשרים להמתין הרבה עד לזירוז הלידה.
במקרה של ירידת מים מקוניאלים מהרו לנסוע לבית החולים.

ההמלצה היום של מערכת הבריאות בישראל היא שבמקרה של ירידת מים נוסעים לבית החולים. יש לכך שתי סיבות:

• חשש מהשמטות חבל הטבור.
• חשש מזיהום.

 

הִשַמטוּת חבל טבור -

הכוונה היא שבזמן ירידת המים חבל הטבור נמצא מתחת לראש התינוק או נסחף לשם בגלל ירידת המים. במצב כזה ראש התינוק ילחץ על חבל הטבור ויגרום בעיות באספקת החמצן והדם לתינוק.

מצב זה נדיר מאוד מאוד וקורה בעיקר בירידת מים מוקדמת, במצב שהראש היה עדיין לא מבוסס באגן או בפקיעה יזומה.
ברגע שבדקו את היולדת ושללו את הסיכון הזה היולדת חופשיה להתנהג כרגיל.


חשש מזיהום-     

הזיהום מקורו חיצוני - כלומר הסכנה היא ממצב בו חיידקים שנמצאים מחוץ לגוף או באזור פתח הנרתיק יחדרו לתוך הרחם ויגרמו שם לזיהום.
זיהום כזה כמובן מסכן את התינוק וגם את היולדת.
אבל כיצד הוא נכנס פנימה?
מי שמכניס את הזיהום פנימה הוא בד"כ הבדיקה הוגינלית בה יכולים להעביר חיידקים שנמצאו בפתח הנרתיק לקרבת פתח צוואר הרחם ומשם לתוך הרחם.

ככל שמתבצעות יותר בדיקות פנימיות לאחר ירידת מים עולה באופן ישיר הסיכון בזיהום.
ולכן, לאחר ירידת מים מומלץ לבצע מינימום בדיקות פנימיות אם אין סיבה טובה לכך. ישנם בתי חולים שעושים בדיקה ראשונה רק כשנראה שהיולדת בלידה פעילה. זכותך המלאה לסרב לבדיקה וגינלית אם לא נראה לך שיש בכך צורך.
סיכון נוסף הוא בישיבה באמבטיה שהמים יכולים להעביר חיידקים ולכן לאחר ירידת מים אפשר להיות במים זורמים אבל לא באמבטיה.
גם כאן, יש מקומות שמאפשרים כניסה לאמבטיה מפתיחה של 5 ס"מ בערך כשצפוי שהלידה לא תמשך עוד הרבה זמן ולא יספיק להתפתח זיהום.
בנוסף, כמובן שאחרי ירידת מים או אפילו חשש לירידת מים צריך להמנע מקיום יחסי מין.

-זיהום הוא לא דבר שמתפתח ברגע ולכן אפשר גם לעשות מעקב עצמאי אחר חום כל 4 שעות ולשים לב שהוא לא עולה. אחרי 14 שעות כדאי לעושת גם מוניטור כדי לראות שאין עלייה בדופק העובר שמעידה אולי על זיהום שהשפיע על התינוק ולא על האשה.

 

אפשר להפחית את הסיכון לזיהום על ידי:
-מקחלת כל יום
-לשטוף היטב ידיים לפני מגע בנרתיק
-לנגב מלפנים לאחור בשירותים
-המנעות במידת האפשר מלבישת תחתונים
- אם אפשר עדיף להמנע מפד אלא אם כן השטף חזק מדי
-לשתות הרבה מים (המים מתחדשים כל הזמן ומאוד עוזר אם אנחנו שותות).
-לקחת 250 גרם וטימין C כל 3-4 שעות.בכל מקרה, אחרי זמן מסוים ששונה בכל בית חולים מתחילים לתת אנטיביוטיקה.האנטיביטיוטיקה מונעת זיהומים ולכן ברגע שקיבלנו אנטיביוטיקה לא צריך להיות לחץ זמן שקשור לזיהום. עכשיו, אחרי שאין חשש לשמיטת חבל טבור וטיפלנו בחשש לזיהום,
אפשר לחכות בלי פחד ולחץ לתחילת הלידה.אחרי שטיפלנו בסכנות המידיות זה הזמן להפסיק "למדוד" את הלידה.

פעם, ההנחיה לגבי ירידת מים היתה להשאר בבית עד שיתחילו צירים.
מכיוון שההנחיה היום היא ללכת לבית החולים כדי למנוע סיכונים – צריך לזכור שבית החולים הוא פשוט עוד סוג של "בית".
ועכשיו פשוט אפשר לחכות ב"בית" (החולים) עד שיתחילו צירים.
מי שגרה קרוב לבית החולים עשויה אף להחליט לקחת את האחריות על עצמה ולחזור הביתה לכמה שעות.

מה מותר?
לראות סרטים, לקרוא ספרים, לבלות עם בן זוג, חברים או משפחה, לסרוג לתינוק, לישון הרבה, להזמין אוכל מפנק מההורים, ללכת להסתובב בכל בית החולים ואפילו בסביבה הקרובה, אם יש קצת שדות, חנויות, או גינה נעימה לשבת בה (אם מאפשרים לכם להסתובב במסדרונות אז אין שום הבדל).כל דבר שהוא, רק לא למדוד כמה זמן כבר עבר.
ב 90-95% מהמקרים הצירים מתחילים באופן ספונטני בלי שום התערבות תוך 48 שעות מירידת המים.זכרו שבמקרים של ירידת מים מוקדמת לעיתים מאפשרים לאשה להשאר גם שבועיים עם ירידת מים בגלל שהסיכון מזיהום נמוך מהסיכון של לידה מוקדמת מדי.
כלומר, אין סכנה מידית וחמורה בהשהייה של התחלת תהליך הלידה 24, 48 או אפילו 72 שעות אם אין אף סימן אובייקטיבי לסכנה.

מצד אחד, רוב הסיכויים שהלידה תתפתח מעצמה באופן תקין תוך 48 שעות.
מצד שני, במידה ולא יתחילו צירים מעצמם, אפילו שלא עברו 24 שעות, הפרוטוקול הרפואי של בתי החולים ימליץ (וגם ילחץ מאוד) על התחלת זירוז.

לידות שמתחילות בזירוז עשויות להיות נעימות פחות ומרובות יותר בהתערבויות, אכזבות וסיבוכים.
במקביל למנוחה יש מספר דברים שאפשר לעשות שיכולים להזמין את הצירים באופן טבעי:

•  הליכות, במיוחד במדרגות - מבריג את העובר ויוצר לחץ על צוואר הרחם ומעודד צירים.
• לגרום להפרשה של אוקסיטוצין (נשיקות, חיבוקים, מזמוזים).
• גירוי פטמות להעלאת אוקסיטוצין- כל אחת יכולה לעשות לעצמה, אפשר להעזר בבן זוג ואפילו להעזר במשאבת חלב (יש בחדר הנקה במחלקת יולדות). אפשר לעסות כמו לסובב כפתור, אפשר עם שורש כף היד על כל אזור הפטמה והעטרה, 10-15 דקות בצד אחד, 10 דקות הפסקה ואז 10-15 בצד השני, אחרי חצי שעה אפשר לעשות סבב נוסף. ואפשר גם לאלתר – זאת עבודה רצינית אבל היא יכולה לגרום לצירים ולחזק אותם.
• דמיון מודרך (לדמיין את הלידה, את הצירים, לדבר עם התינוק).
•  שיאצו/רפלקסולוגיה/דיקור/הומיאפתיה/צמחי מרפא - יש המון מטפלות מעולות שיכולות פשוט להפעיל את הלידה.

 

 

ניתוק חבל הטבור.

ברוב בתי החולים כיום מנתקים את חבל הטבור פחות מדקה אחרי שנולד התינוק. ההנחה הרווחת היא שזה מאפשר להפחית את הדימום של האם לאחר הלידה.

המיילדת מהדקת את חבל הטבור בדרך כלל בשני מקומות, קרוב לטבור של התינוק ואז במרחק גדול יותר לאורך חבל הטבור, אז מתבצע חיתוך החבל בין שני האטבים באמצע.

התזמון של הפעולה הזו היה נושא שנוי במחלוקת מזה שנים.

כיום, קיימות ראיות מוצקות שטוענות כי החיתוך נעשה מהר מדי לאחר הלידה.

מחקרים מראים שניתוק חבל הטבור לאחר השהייה של דקה או יותר, מאפשר לדם לעבור מהשליה לתינוק, מה שמשפר את מאגרי הברזל ורמת ההמוגלובין שלו.

• השהייה של אפילו 30 שניות בין הלידה והחיתוך יכולה לתת תוצאה של 20-40מל'/1קג'  של דם ותאי גזע בעלי ערך רב שעוברים לתינוק מהשליה.
• תינוקות שנבדקו לאחר השהייה בחיתוך חבל הטבור, אובחנו כבעלי ערכי המוגלובין גבוהים יותר בטווח של 24-48 שעות לאחר הלידה. שלושה חדשים עד חצי שנה לאחר הלידה נמצא שלא היו מצבים של חוסר בברזל, בהשוואה לתינוקות שנותקו באופן מיידי.
• עוד נאמר, כי ההשהיה בניתוק, לא הגבירה סיכון של איבוד דם או ירידה ברמת ההמוגלובין אצל האמהות.
• ארגון הבריאות העולמי המליץ על חיתוך חבל הטבור לאחר דקה עד 3 דקות. בטענה שזה משפר את מצב הברזל אצל התינוקות ועוזר לחיזוק פעולת הריאות. יש להוציא מהכלל מקרים מיוחדים כגון  צורך מיידי בהחיאה, שאיפת מיקוניום, שבהם יהיה צורך בניתוק מיידי.
• קיימות הוכחות חזקות ליתרון ההשהייה אצל תינוקות שנולדו טרם עת, ואלו שנולדו לאמהות עם חוסר ברזל.
• המחקרים לא התייחסו לילודים בניתוח קיסרי. בניתוח קיסרי, קיימות השערות בנוגע ליתרונות נוספים, נוירולוגיים, אך אלו טרם נבדקו לעומק.
• המחקר הראה גם 2% עליה בצהבת בקרב תינוקות שקיבלו השהיה בהשוואה לאלו שנותקו באופן מיידי. הסיכון זעיר, אך מצריך מעקב. מעבר לכך, נראה שאין כל נזק שיכול להיות משויך לניתוק מושהה.

ההמלצה שלי היא לחכות עד שאין יותר דם בחבל הטבור (הוא משנה את ציבעו ללבן) ורק אז לנתק.

אפידורל יתרונות וחסרונות.

מה זה אפידורל?

אפידורל הוא הכינוי לאיזור בעמוד השדרה הנקרא החלל האפידורלי, שממוקם בין חוט השדרה לחוליות שמקיפות אותו.

ההרדמה האפידורלית מאפשרת אלחוש של אותות הכאב מהרחם העוברים דרך עמוד השדרה למוח. הצינורית, מוחדרת לגב היולדת ונשארת שם עד לאחר הלידה.

אפידורל- הוא לא שם של חומר הזרקה. (חומר ההזרקה- לידוקאין).
כמו לכל דבר בחיים גם לשימוש באפידורל יש יתרונות וחסרונות וצריך להשתמש בו בתבונה.
בזמן שימוש באפידורל מומלץ להמשיך לשנות תנוחות על מנת לאפשר לתינוק התברגות קלה באגן ולהשתמש בדמיון מודרך. 

יתרונות השימוש באפידורל:

• כאשר משתמשים בו בתבונה, לוקחים אותה בזמן לידה פעילה (פתיחה 4-5), הוא מפחית את הכאב באופן משמעותי.
• הוא מרפה שרירים ומאפשר ליולדות מסויימות "לשחרר" ולהתקדם בפתיחה.
• בלידות ארוכות בהן היולדת מותשת הוא מאפשר לה לישון ולצבור כוחות להמשך.

חסרונות השימוש באפידורל:

• כאשר משתמשים באפידורל הסיכוי להתערבויות נוספות, לידות מכשירניות או לניתוח קיסרי גדל
• בשלב יציאת התינוק מורגש הלחץ אבל קשה הרבה יותר ללחוץ כדי להוציא את התינוק
• אפידורל מחייב חיבור רציף למוניטור עד לסוף הלידה
• יתכן רעד בלתי רצוני בגוף ואף סחרחורת
• לאחר מתן האלחוש, היולדת מרותקת למיטה ולא יכולה להזיז כמעט פלג גוף תחתון- התנועה מוגבלת מאד, גם שלפוחית השתן אינה מורגשת, והיא תרוקן בעזרת קטטר.
• סיכוי גבוה יותר לקרעים וחתכים לא צפויים.
• תופעות לוואי אפשריות: כאבי ראש חזקים, בחילות, כאבי גב, בצקות, רעד בכל הגוף, סיכון מוגבר למצוקה עוברית, האטות בדופק העובר ועוד.
• בדר"כ האפידורל מאריך את הלידה .
• לאחר השימוש באפידורל בימים הראשונים לאחר הלידה יתכנו טשטוש, חולשה, כאבי ראש.
• לא הוכחה באופן וודאי ההשפעה של הזריקה על התינוק, בכל זאת משייכים לתינוקות שנולדו בלידה ללא התערבויות ערנות רבה יותר ויכולת יניקה מהירה וטובה יותר.