חשיבות ההרפיה והמקום הבטוח

לידה יכולה להתחיל רק כאשר רמת האדרנלין בגוף נמוכה והאשה חשה בטוחה, מוגנת ואהובה.

אם נדמה מצב בו האישה בשלה להתחיל ללדת ולפתע משהו מעורר בה מתח וגופה מפריש אדרנלין, באותה עת הגוף יעצור, או יאט מאוד, את תהליך הלידה בכדי לאפשר לה מנוסה או מאבק. הגוף יפנה את האנרגיה שלו לרגליים, לידיים ולשרירים הגדולים, שתפקידם בא לידי ביטוי בשעת בריחה או לחימה. הפניית האנרגיה לכיוון זה באה על חשבון השקעת אנרגיה במערכות פנימיות שיכולות להמתין עד חלוף הסכנה המיידית. כך בנוי הטבע ההישרדותי הפרימיטיבי שלנו. (לחם או ברח)

כלומר, מתח פחד וחרדה עלולים לשנות את הלידה, לעצור אותה, לגרור התערבויות מיותרות ולהוריד את רמת שביעות הרצון של היולדת מהלידה.

השלב היחיד בלידה בו עולה רמת האדרנלין ולא מפריעה היא בצירים האחרונית, קרוב לרפלקס פליטת העובר, פיזיולוגית בשלב זה האם נערכת למצב שבו יהיה עליה להגן על העובר, ואצל העובר העליה ברמות האדרנלין מאפשרת לו לנשום בעצמו, להיות עירני ולפקוח עיינים.

תהליך ההרפיה בזמן הלידה תומך בתהליכים ההורמונלים הטבעיים והרצויים, ההרפיה מטבעה מורידה את רמות האדרנלין לרמה הנמוכה ביותר האפשרית באותו הזמן. ההרפיה מביאה את האישה למצב פסיבי ונינוח ובכך מעודדת הפרשת אנדורפינים. בעת לידה, מעודדת ההרפיה גם את הפרשת האוקסיטוצין לכן חשובה ההרפיה גם בין הצירים כי היא גורמת לצירים להיות יעילים.

כשאשה מגיעה ללידה  עם דימוי חיובי לגבי הלידה ולגבי עצמה, בטוחה במלווים שלה יותר קל לה לנתק את המוח החושב ולתת למוח הקדמון להיות פעיל. מומלץ: להפחית גירויים ויזואליים, להפחית שימוש בשפה מילולית, לא לצפות ביולדת, לסייע לאשה לחוש בטוחה ומוגנת ולהרחיק מקרבתה של היולדת אנשים לחוצים (אדרנלין מדבק). ובכך לסייע לאשה להישאר בתוך "בועת ההורמונים" שלה, שהיא המקום הבטוח.

לא לכל אחת טבעי ורגיל להיכנס להרפיה, ולכן מומלץ לתרגל הרפיות כבר מההריון, את הכיולת להכנס להרפיה אפשר לאמן. אפשר להעזר בקלטות, במדיטציה, בנשימות הרפיה ובכל דרך שטובה ליולדת.